חפשו באוגדן התכשירים שלנו

כאן תוכלו לחפש תכשיר לפי שם, סוג הגידול, או הפגע

חפש

השפעת התכשיר סופרלון על מחלת הכתם השחור בפירות אפרסמון

מאת: דוד עזרא, דני שטיינברג המחלקה לפתולוגיה של צמחים וחקר העשבים, מינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני. פורסם בעלון 'הנוטע', גיליון מס' 8, אוגוסט 2013.

מחלת הכתם השחור פוגעת בפירות אפרסמון במטע ובמהלך האחסון ומתבטאת בכתמים שחורים המופיעים על הפרי. עבודה זו באה לבחון את השפעת התכשיר סופרלון על התפתחות המחלה ועוצמתה במטעים מסחריים, במטרה לפתח גישה יעילה להפחתת הנגיעות והנזק שהיא גורמת.

תקציר

מחלת הכתם השחור (Black Spot Disease) פוגעת בפירות אפרסמון במטע ובמהלך האחסון שלאחר קטיף. מאז תוארה המחלה בארץ, משנות השמונים ועד היום, לא נמצאה תשובה מספקת להתמודדות מולה במטע ונראה כי היא הולכת ומתעצמת עם השנים. במטע מתבטאת המחלה בהופעת כתמים שחורים בהיקף הפרי או מרוכזים מתחת לעלי הגביע העוטפים אותו (ראה תמונה פותחת).

עבודה זו באה לבחון את השפעת התכשיר סופרלון (מכיל ג'יברלין 4 ו-7 בתוספת 6-Benzyladenine, משווק באמצעות חב' 'גדות אגרו') על התפתחות המחלה ועוצמתה במטעים מסחריים, זאת במטרה לפתח גישה יעילה להפחתת הנגיעות והנזק שהיא גורמת. ב-2011 בוצע ניסוי שבחן את הההשפעה של מווסת הצמיחה סופרלון על התפתחות מחלת הכתם השחור באפרסמון במטע. הנחת העבודה התבססה על מחקרים שבוצעו בתפוח על ידי פרופ' רפי שטרן וחוב', בהם נמצא שיישום סופרלון בשלבים מוקדמים של התפתחות פרי התפוח צימצמו הופעת סדקים בפיטם והתפתחות רקבונות הנגרמים מהפטריה Alternaria alternata בסדקים. סדקים המתפתחים מתחת לעלי הגביע הם הגורם העיקרי להתפתחות מחלת הכתם השחור באפרסמון במטע, ומכאן ההנחה שמניעת הסדקים תפחית את שכיחות הפירות בהם תתפתח המחלה.

מבוא

מחלת הכתם השחור פוגעת בפירות אפרסמון במטע ומתפתחת גם באחסון שלאחר קטיף. המחלה והופעתה במטע תוארה ונחקרה על ידי ד"ר יעקב פנקס, והופעתה באחסון נחקרה על ידי פרופ' דב פרוסקי  (Prusky et al., 1981, 2001; Eshel, et al., 2000, 2002a, 2002b). במטע המחלה מאופיינת כאמור בכתמים שחורים המרוכזים באזור שמתחת ומצדי עלי הגביע העוטפים את הפרי. באחסון היא מאופיינת בנקודות ובאזורים שחורים המתפתחים לרקבונות יבשים. התפתחות כתמי המחלה במהלך האחסון איטית ועלולה להימשך שבועות וחודשים (Eshel, et al., 2000). ב-2010 בוצעו ניסויים במטרה לאפיין את מועדי היישום המיטביים של תכשירי הדברה כימיים שימנעו את התפתחות המחלה במטע. בניסויים שבוצעו רוסס תכשיר הדברה שנמצא יעיל ביותר כנגד הפתוגן במבחני מעבדה. מספר הריסוסים ומועדי יישומם היו שונים בטיפולים השונים, ובאחד הטיפולים יושמו 12 ריסוסים ממועד הלבלוב ועד סמוך לקטיף. למרות מספר הריסוסים הרב ורצף ההגנה שהושג לכאורה על הפירות בטיפול זה, לא נמצאה הפחתה בשיעור הפירות הנגועים ושכיחות המחלה בחלקות המרוססות, גם באלו שרוססו 12 פעמים, לא הייתה נמוכה מזו של חלקות הביקורת, בהן לא יושמו ריסוסים כלל (עזרא ושטיינברג, 2011).

כאמור, הנחת העבודה הייתה שמחלת הכתם השחור המתפתחת במטע על הפירות היא תוצאה של גורם ביוטי, הפטריה Alternaria alternata. פטריה זו נפוצה ומתקיימת בצורה ספרופיטית על רקמות הצמח השונות, ובכלל זה על הפירות, מבלי לגרום לנגיעות או למחלה. גורם המחלה זקוק לפצעים או לסדקים בגוף הפרי כדי לחדור ולגרום למחלה, ומניעת היווצרותם תמנע את ההדבקה ואת התפתחות המחלה במטע. הפצעים והסדקים נגרמים ממזיקים, פגיעת שמש, שריטות וכיו”ב, אך אחד הגורמים החשובים הוא אירועי גשם מוקדמים. כשיורדים גשמים הפירות נרטבים, קולטים מים ישירות דרך הקליפה ובהמשך נוצרים סדקים ופצעים מיקרוסקופיים דרכם חודרת הפטריה. בעבר תועדה עלייה משמעותית בתחלואה זמן קצר לאחר ירידת גשמים מוקדמים. מווסתי צמיחה ביישום מוקדם שישפיעו על התחלקות תאי הפרי, ועל התארכותם ביישום מאוחר, יגבירו את אלסטיות הפירות המתפתחים, וכשאלה יקלטו מים הקליפה תימתח ולא ייווצרו הפצעים המיקרוסקופיים דרכם חודרת הפטריה.

באפרסמון, כמו גם בעצי פרי אחרים, הפנולוגיה של התפתחות הפרי מתחלקת למספר שלבים פנולוגיים (Mowat and George, 1996):

  • שלב 1 מתחיל כתשעה שבועות מתחילת ההתעוררות של ניצני העלים, במהלכו מתחלקים ומתמיינים התאים בפרי. שלב זה נמשך 100-60 יום, תלוי בזן ובתנאי הסביבה;
  • שלב 2 נחשב לשלב ביניים ולעת עתה לא ידוע מה הם התהליכים המתרחשים בו בהתפתחות הפרי. שלב זה נמשך 40-20 יום;
  • שלב 3 מתחיל מיד לאחר מכן ובמהלכו מתארכים ומתבגרים תאי הפרי. הוא נמשך 50-40 יום.

בתפוח מצאו שטרן וחוב' שההשפעה המירבית של הריסוס למניעת היסדקות הושגה כשהתכשיר יושם בשלבים מוקדמים של התארכות התאים, כלומר בתחילת שלב 3. לאחרונה הם הראו (2011) שיישום הורמונים צמחיים בשלבי הגדילה הראשוניים של פירות תפוח מזן 'קריספי פינק' ('פינק ליידי') מנעו היסדקות של הפירות ועקב כך גם פחתה רמת הרקבונות במטע כתוצאה מאלטרנריה. במחקר המתואר במאמר זה נבחנה הההנחה לפיה ריסוס סופרלון במועדים שונים של התפתחות הפירות יגביר את האלסטיות של הקליפה, ימנע את הסדקים ויפחית את הנגיעות באלטרנריה. בניסויים שבוצעו בשנים 2011 ו-2012 ניסינו לקבוע את התזמון המיטבי ליישום התכשיר סופרלון, ונבחן המינון המיטבי של התכשיר למניעת ההיסדקויות בפרי.

שיטות וחומרים

ב-2011 בוצע ניסוי במטע של חב' 'מהדרין' (חלקה 235, גוש 9), בו גדל אפרסמון מזן 'טריומף'. המטע נמצא באזור ספריה ובו גם הוצב ניסויי ההדברה שבוצע בעונה קודמת. מאחר ולא היה ידוע מה תהיה השפעת התכשיר הוא יושם בשלבים שונים של התפתחות הפירות. התכשיר בו השתמשנו היה סופרלון (גיברלין 4 ו-7 בתוספת 6-Benzyladenine, המשווק על ידי חב' 'גדות אגרו'). בחלק מהטיפולים יושם ריסוס אחד ובטיפולים אחרים יושמו שניים ושלושה ריסוסים. התכשיר יושם בריכוז אחד בכל הטיפולים (0.2%), ובטיפול אחד הוא יושם בריכוז כפול (0.4%), כדי לבחון אם החומר גורם לפגיעות פיטוטוקסיות או אחרות לפרי, לעלים או לעץ בכללותו. הריסוס הראשון בוצע 60 יום מלבלוב באמצע שלב 1, הריסוס השני בוצע 90 יום מלבלוב, באמצע שלב 2, והריסוס השלישי בוצע 100 ימים מלבלוב, בתחילת שלב 3. הריסוס הרביעי בוצע 114 יום מהלבלוב, ברבע הראשון של שלב 3, והריסוס החמישי בוצע 121 יום מלבלוב, באמצע שלב 3. הניסוי כלל גם טיפול ביקורת, ללא ריסוס סופרלון.

הניסוי הוצב בארבע שורות במטע (שורה 2 עד 5), במתכונת של בלוקים באקראי עם ארבע חזרות לכל טיפול. גודל יחידת הניסוי (חזרה) היה עץ יחיד ובין כל שתי חלקות סמוכות היו שני עצי חיץ. בסך הכל כלל הניסוי שמונה טיפולים ו-32 עצים. העצים רוססו באמצעות מרסס רובים עד נגירה, בנפח תרסיס של 7-5 ליטר/עץ.

בהסתמך על ממצאי שנת הניסוי הראשונה בוצעו בשנה העוקבת, 2012, שני ניסויים שהתמקדו בעיתוי הריסוסים ובריכוזי הסופרלון. כל ניסוי כלל 13 טיפולים. בטיפול אחד לא יושם סופרלון כלל (ביקורת). ב-11 טיפולים יושם התכשיר בריכוז אחד בשני מועדים שונים:  בניסוי הראשון בריכוז 0.2% ובניסוי השני בריכוז 0.4%. בטיפול האחרון יושם התכשיר בריכוז 0.4% בניסוי הראשון ובריכוז של 0.2% בניסוי השני, זאת כדי שניתן יהיה להשוות את ממצאי שני הניסויים.

מתוצאות הניסוי של 2011 עלה כי שני ריסוסי סופרלון שיושמו 60 ו-100 יום לאחר הלבלוב היו היעילים ביותר. על כן, בשנה השנייה התמקד הניסוי במועדים אלה תוך ניסיון לברר באם ריסוס מספר ימים לפני או אחרי מועדים אלה ישפר את יעילות ההדברה.

להלן הטיפולים שנכללו בניסוי וכן מועדי הריסוס:

  1. ביקורת – ללא ריסוס;
  2. ריסוס יחיד 60 יום מתחילת הלבלוב, באמצע שלב 1;
  3. ריסוס יחיד 100 יום מתחילת הלבלוב, בתחילת שלב 3;
  4. שני ריסוסים 60 יום מלבלוב, באמצע שלב 1, ו-100 יום מלבלוב, בתחילת שלב 3;
  5. שני ריסוסים 60 יום מלבלוב, באמצע שלב 1, ו-90 יום מלבלוב, באמצע שלב 2;
  6. שני ריסוסים 60 יום מלבלוב, באמצע שלב 1, ו-110 יום מלבלוב, באמצע שלב 3;
  7. שני ריסוסים 50 יום מלבלוב, באמצע שלב 1, ו-100 יום מלבלוב, בתחילת שלב 3;
  8. שני ריסוסים 70 יום מלבלוב, באמצע שלב 1, ו-100 יום מלבלוב, בתחילת שלב 3;
  9. ריסוס יחיד 110 יום מלבלוב, בתחילת שלב3;
  10. ריסוס יחיד 90 יום מלבלוב, באמצע שלב 2;
  11. ריסוס יחיד 50 יום מלבלוב, באמצע שלב 1;
  12. ריסוס יחיד 70 יום מלבלוב, באמצע שלב 1;
  13. שני ריסוסים 60 יום מלבלוב, באמצע שלב 1, ו-100 יום מלבלוב, בתחילת שלב 3.

שני הניסויים ב-2012 בוצעו במטע אפרסמון מזן 'טריומף' במטע ספריה של חב' 'מהדרין'. כל ניסוי הוצב בחמש שורות במטע – שורות 3 עד 7 לריכוז 0.2%, שורות 13 עד 17 לריכוז 0.4%, במתכונת של בלוקים באקראי, חמש חזרות לכל טיפול. גודל יחידת הניסוי (חזרה) היה עץ יחיד שהופרד מחלקת הניסוי הסמוכה עם שני עצים חיץ. בשנה זו רוססו 65 עצים בכל ניסוי, סך הכל 130 עצים. הריסוסים בוצעו באותה המתכונת של שנה הניסוי הראשונה. לאחר הקטיף הוכנסו 50 פירות מכל אחד מהטיפולים הכפולים ומטיפול הביקורת לחדרי קירור במכון לאחסון תוצרת חקלאית במינהל המחקר החקלאי, במעבדתו של פרופ' דב פרוסקי. הפירות לא עברו כל טיפול נוסף. הם נשארו באחסון למשך חודשיים, לאחר מכן נבחנו ויזואלית ונרשם מספר הפירות שנראו בריאים. לאחר מכן הם הוחזרו לחדרי הקירור ונשארו לאחסון חודשיים נוספים.

תוצאות

ממצאי הניסוי של 2011 העלו שריסוסים שניתנו במועדים שונים הפחיתו את שכיחות הפירות הנגועים במטע, ועל פי ממצאים אלה הגדרנו את מועדי הריסוסים בהם ההשפעה הייתה מירבית. ב-2012 בוצעו שני ניסויים בהם נבחנה השפעת התכשיר שיושם בשני המועדים המיטביים שנבחרו, בשני ריכוזים שונים. נמצא, כי יישום סופרלון בריכוז 0.2%, 70 ו-100 ימים מתחילת הלבלוב, עיכב בצורה הטובה ביותר את התפתחות מחלת הכתם השחור במטע: שכיחות הפירות הבריאים הייתה גבוהה ב-42% מזו שבחלקות הביקורת, בהן התכשיר לא יושם. יותר מכך, פירות שרוססו במטע ולא נראו עליהם כל תסמיני מחלה בזמן הקטיף, שרדו טוב יותר באחסון מאשר פירות שלא רוססו בסופרלון במטע.

דיון

בניסוי 2011, מעט לפני הקטיף, ירד באזור גשם שגרם לנגיעות משמעותית בפירות. כך למשל, ב-75.3% מהפירות שנדגמו מחלקות הביקורת נראו תסמיני מחלה אופייניים. ברוב המוחלט של הפירות התסמינים הופיעו מתחת לעלי הגביע וסמוך לעלים. בכל הטיפולים הייתה שכיחות הפירות הנגועים גבוהה, אך היו טיפולים בהם לריסוס הסופרלון הייתה השפעה, ושכיחות הפירות הנגועים הייתה נמוכה במובהק מזו של הפירות שנדגמו מעצי הביקורת. הפחתה מובהקת בנגיעות התקבלה בטיפולים 2, 5, 6, ו-7.

כדי לאמוד את ההשפעה היחסית של כל ריסוס על הפחתת הנגיעות נותחו הנתונים באמצעות רגרסיה רבת משתנים, עם משתני דמה. בניתוח זה המשתנה התלוי הוא שכיחות הפירות הנגועים (ב-%) והמשתנים הבלתי תלויים הם מועדי הריסוס השונים. לדוגמה, הריסוס הראשון, שיושם ב-15 ביוני 2011, הוא המשתנה הראשון (X1) של משוואת הרגרסיה; הריסוס השני שיושם ב-14 ביולי 2011 הוא המשתנה השני (X2) של משוואת הרגרסיה וכך הלאה, עד הריסוס החמישי, שיושם ב-24 באוגוסט 2011 (X5) והוא המשתנה החמישי של משוואת הרגרסיה. עבור כל אחד מהמשתנים נקבע ערך מספרי 0 או 1. ערך 0 נקבע אם לא יושם ריסוס וערך 1 נקבע אם כן יושם ריסוס. כך למשל, עבור החלקות של טיפול הביקורת (שלא רוססו כלל) הערך של כל המשתנים היה 0. עבור החלקות של טיפול 1, שרוסס רק במועד הראשון, הערך של המשתנה הראשון (X1)  היה 1 והערך של שאר המשתנים (X2 עד X5)  היה  0.

משוואת הרגרסיה הכוללת את כל חמשת מועדי הריסוסים הייתה:

Y = 74.4 -19.0×X1 – 9.4×X2 – 13.1×X3 – 17.5×X4 + 8.6×X5.

מובהקות המשוואה הייתה P = 0.02 וערך מקדם המתאם המרובה היה R2 = 0.385. כך למשל, כשהערך של כל משתני הדמה הוא 0 (משמע, לא יושם אף ריסוס) כשפותרים את המשוואה מתקבל האומדן לשכיחות הפירות הנגועים בחלקות הביקורת. במקרה זה הערך הוא Y = 74.4%. הערך האמיתי שנמדד בחלקות ההיקש היה 75.3%. באותו אופן, עבור הטיפול הראשון הערך של X1 הוא 1 והערך של כל שאר המשתנים הוא 0. המשוואה עבור טיפול זה היא, אם כן, Y = 74.4-19.0×1 והתוצאה הסופית היא 55.4%. הערך האמיתי שהתקבל עבור טיפול זה היה 51.3%. שיטת ניתוח זו מאפשרת לאמוד באופן כמותי את התרומה היחסית של כל ריסוס בהפחתת הנגיעות. ממשוואת הרגרסיה עולה שהריסוס הראשון הפחית את שכיחות הפירות הנגועים ב-19.0%.

לאחר חישוב משוואת הרגרסיה ניתן לבחון את המובהקות של כל אחד ממשתני הדמה בנפרד. בחינת המובהקות של משתני הדמה של משוואת הרגרסיה שצוינה למעלה הראתה שההשפעה של שניים בלבד ממשתני הדמה, הראשון והשלישי, הייתה מובהקת ברמה של 0.05 = α. ההשפעה של שאר המשתנים לא הייתה מובהקת. על כן נותחו הנתונים מחדש והפעם נכללו בחישוב רק המשתנים (מועדי הריסוסים) שהשפעתם הייתה מובהקת. המשוואה המתוקנת שהתקבלה היא: Y = 69.0 -11.9×X1 –16.3×X3. מובהקות המשוואה הייתה P = 0.007 וערך מקדם המתאם המרובה היה R2 = 0.289.

מכאן עולה, שהריסוסים היחידים שהשפיעו בצורה מובהקת על הפחתת הנגיעות בפירות היו הראשון, שיושם 60 יום מלבלוב, באמצע שלב 1, והריסוס השלישי, שיושם 100 יום מלבלוב, בתחילת שלב 3. ההשפעה של שני הריסוסים הייתה תוספתית ויחד הם הפחיתו את שכיחות הפירות הנגועים ב-28.2% (פחיתה של כ-40%). מתוצאות אלו אפשר לשער כי לשתי נקודות זמן אלו בתהליך הגדילה של הפרי חשיבות בהפחתת הריקבון כתוצאה מאלטרנריה במטע. יש לציין כי היקף המחלה בעונה זו היה יוצא דופן. כהשוואה, בשנה הקודמת (2010) הנגיעות המירבית מתחת לעלי הכותרת באותו המטע בחלקות הביקורת הייתה 13% ובטיפול הנגוע ביותר בניסוי 21% (ההבדלים בנגיעות בין הטיפולים לא היו מובהקים). אנו מעריכים כי לאירוע הגשם שהתרחש כתשעה ימים לפני הקטיף הייתה תרומה גדולה מאוד להתפתחות המחלה במטע. הטיפולים שנמצאו הטובים ביותר הפחיתו את עוצמת המחלה במטע באופן מובהק לעומת הביקורת, אך חשוב לציין שגם בהם הייתה נגיעות בעוצמה גבוהה.

לאור הממצאים החלטנו להתמקד בשנה הבאה בתזמונים אלה, ובנוסף לנסות לברר האם סטייה של מספר ימים לפני ואחרי 60 ו-100 ימים מלבלוב תשפר עוד יותר את יעילות ההדברה.

ב-2012 ירד מעט לפני הקטיף גשם באזור הניסוי (שני אירועי גשם בהבדל של 12 יום האחד מהשני  וכשלושה ימים לפני הקטיף, בהם נמדדו כ-138 מ"מ), שגרם לפגיעה משמעותית בפירות. כך למשל, ב-75% ו-60% מהפירות שנדגמו מחלקות הביקורת של הניסוי הראשון והשני, בהתאמה, נראו תסמיני המחלה האופייניים. ברוב המוחלט של הפירות התסמינים הופיעו מתחת לעלי הגביע ובאזור הסמוך לעלים. השפעת מספר הריסוסים, במועדים השונים, על הנגיעות מתוארת באיור 2.

עקרונית, לא היו הבדלים משמעותיים בין הטיפולים בהם יושם סופרלון בריכוז 0.2% לבין הטיפולים בהם הוא יושם בריכוז 0.4% (הניסוי הראשון והשני, בהתאמה) (איור 2) אך מרבית הפירות שרוססו בסופרלון בריכוז 0.2% שינו את צבעם ולא היה הבדל בינם לבין הפירות שנדגמו מעצים שלא רוססו בסופרלון כלל. לעומת זאת, מרבית הפירות שרוססו פעמיים בסופרלון בריכוז 0.4% נשארו ירוקים בזמן הקטיף (תמונות א + ב).

מאחר שלא נמצאו הבדלים בהשפעת ריכוז הסופרלון בו נעשה שימוש על שכיחות המחלה, נדון בהמשך בתוצאות הניסוי בו התכשיר יושם בריכוז של 0.2%. ריסוס יחיד מוקדם שיפר את שכיחות הפירות הבריאים יחסית לשכיחות הפירות הבריאים בעצי הביקורת (40-50% פירות בריאים בטיפולים לעומת 30% בביקורת). עם זאת, השיפור לא היה גבוה כמו זה שהתקבל מריסוס יחיד מאוחר, בו 50-60% מהפירות היו בריאים. כאשר יושמו שני ריסוסים שכיחות הפירות הבריאים בטיפולים השונים נעה בין 60 ל-80%. ריסוס יחיד מוקדם הוסיף 18% פרי בריא לעומת הביקורת, ריסוס יחיד מאוחר הוסיף 30% פרי בריא לעומת הביקורת ושני הריסוסים יחד הוסיפו 42% פרי בריא לעומת הביקורת. המשמעות היא שההשפעה של שני ריסוסים הייתה תוספתית (אדיטיבית).

לאחר הקטיף הועברו לאחסון פירות שלא נראו עליהם תסמיני מחלה (פירות בריאים) מטיפול הביקורת ומהטיפולים בהם יושמו שני ריסוסים. באיור 3 מוצגות תוצאות הערכות הנגיעות שבוצעו לאחר שהפירות שהו באחסון חודשיים וארבעה חודשים. השפעת הטיפולים שיושמו במטע, כפי שהוערכה מיד לאחר הקטיף, נשארה גם לאחר שהפירות שהו באחסון. לאחר חודשיים באחסון רק כ-30% מפירות הביקורת היו בריאים לעומת יותר מ-50% מהפירות שרוססו בסופרלון. לאחר ארבעה חודשי אחסון נשארו פחות מ-10% מפירות הביקורת בריאים לעומת יותר מ-30% מהפירות המרוססים, בממוצע (איור 3). בנוסף, נמצא מתאם מובהק בין שכיחות הפירות הבריאים בזמן הקטיף ובין שכיחות הפירות הבריאים לאחר חודשיים באחסון (איור 4).

בטיפולים בהם היו יותר פירות בריאים בזמן הקטיף שהוכנסו לאחסון נמצאו יותר פירות בריאים גם לאחר חודשיים באחסון. מתאם דומה נמצא גם לאחר ארבעה חודשי אחסון (תוצאות לא מוצגות). המשמעות היא, שלמרות שכל הפירות שהוכנסו לאחסון היו בריאים, פירות שנקטפו מטיפולים בהם יושמו שני ריסוסי סופרלון היו עמידים יותר באחסון לאורך זמן.

למרות שבתוצאות הניסויים שבוצעו ב-2012 לא היו נמצאו הבדלים משמעותיים בין מועדי היישום של שני הריסוסים, החלטנו שטיפול 8 (70 ו-100 יום מלבלוב) יהווה את הטיפול המועדף בהמשך הניסויים. מהתוצאות גם נראה כי מינון גבוה של 0.4% לא משפר את פעילות התכשיר ואולי אף גורם לפגיעה בשבירת הצבע, ולכן אין יתרון בשימוש בריכוז כזה. ואולם, האם מינון נמוך יותר עדיין ישמור על ההפחתה שנצפתה בריכוז של 0.2%?

ב-2013 מתבצעים ניסויים בשלושה מטעים במקומות שונים בארץ, בהם מיושם התכשיר סופרלון בשני המועדים שצוינו. בנוסף נבחנת היעילות של ריכוזי סופרלון מופחתים – 0.1 ו-0.05%, המיושמים באותם המועדים.

הבעת תודה

אנו מבקשים להודות לחב' 'מהדרין' שאיפשרה לבצע את הניסוי במטע האפרסמון שלה בחלקת ספריה. למנהל המטע ואלודיה גרבשניקוב תודה על העזרה והנכונות. תודות גם למאיר פיינצק, בעז גלעדי ויואל דריישפון. תודה לחב' 'מרחב אגרו' על התרומה של התכשיר סופרלון, וכמובן לאריק בהט שביצע את הריסוסים במטע. תודה לד"ר אורנה ליארזי, למנחם בורשטיין, רן שולחני ומיכל הרשקוביץ, שעזרו בביצוע הערכות הנגיעות, ולפרופ' דב פרוסקי שאיפשר לאחסן את הפירות במתקני הקירור במכון לאחסון תוצרת חקלאית במינהל המחקר החקלאי.

ספרות מצוטטת

  1. עזרא ד., שטיינברג ד. (2011): התמודדות עם מחלת הכתם השחור באפרסמון הנגרמת מהפטריה אלטרנריה אלטרנטה. 'עלון הנוטע' 65 (6): 45-38.
  2. שטרן ר., עגיב מ., דורון י., אברהמי ר., קודיש א., בן-ארי ר. (2011): תפוח 'קריפס פינק' – הפחתת היסדקויות באמצעות שילוב של חומרי צמיחה (סיכום ניסוי ארבע-שנתי). 'עלון הנוטע' 65 (2): 41-38.
  3. Eshel D., A. Lichter, A. Dinoor, D. Prusky (2002a): Characterization of Alternaria alternata glucanase gene expressed during infection of resistant and susceptible persimmon fruit. Molecular Plant Pathology 3: 347-358.
  4. Eshel D., I. Miyara, T. Ailing, A. Dinoor, D. Prusky (2002b): pH regulates endoglucanase expression and virulence of Alternaria alternata in persimmon fruit. Molecular Plant Microbe Interaction 15: 774-779.
  5. Eshel D., R. Ben-Arie., A. Dinoor, D. Prusky (2000): Resistance of gibberellin treated persimmon fruit to Alternaria alternata arises from the reduced ability of the fungus to produce endo-1,4-b- glucanase. Phytopathology 90: 1256-1262.
  6. Mowat A.D., George A.P. (1996): Environmental physiology of persimmons wind. HortNet. The Horticulture and Food Research Institute of New Zeland Ltd.
  7. Prusky D., D. Eshel, I. Kobiler, N. Yakoby, D. Beno-Moualem, M. Ackeman, Y. Zuthji, R.B. Ariel (2001): Postharvest chlorine treatments for the control of the persimmon black spot disease caused by Alternaria alternata. Postharvest Biology and Technology 22: 271-277.
  8. Prusky D., R. Ben- Arie, S.G. Reich (1981): Etiology and histology of Alternaria rot of persimmon fruits. Phytopathology 71: 1124-1128.

Agronews

עיתון מקצועי וחדשות עדכניות